18 באוקטובר 2021

מתכון לי

מתכונים במהירות ובקלות

ראיתי עולם, אכלתי הכל אבל בבית חייתי באושוויץ: סיפורה של סבתא מרים פוקס – סיפורי סבתא


"לא יכול להיות שאת לא יודעת לבשל כלום", התעקשתי איתה בשיחתנו הראשונה, אי שם בסוף 2020. "אני מבשלת רק כשצריך", ענתה נחרצות. "אם צריך, מה את מבשלת?" ואז היא נזכרה בתפריט קבוע שכיכב בארוחות מרובות המשתתפים שארחה בלופט בו התגוררה בבריסל. "אני יכולה להכין פולקעלך או פליגעלך (שוקיים או כנפיים ביידיש, ד"מ) ברוטב מתוק חריף עם אורז לבן וסלט חסה, וקומפוט לקינוח". קבענו והיא ביטלה. ומאז קבענו שוב וקבענו שנדבר וקבענו שנקבע וזה כבר כמעט קרה אבל אז היא נכנסה לתקופה עמוסה בתיאטרון היידישפיל וזה התמסמס. עד שגורמן, חברה חיפאית משותפת, הודיעה: "מרים פוקס אצלי והיא מסכימה לבשל. בואי". קפצתי מיד לפני שתתחרט. לא שהיא לא ניסתה. שמעתי אותה ברקע צועקת: "לא בא לי, אני לא יודעת לבשל, סיפרתי לך מה קרה שהזמינו אותי לעשות סופגניות בפינת בישול בתוכנית טלוויזיה? נקבע ליום אחר אצלי בבת ים". הגעתי לחיפה למחרת בבוקר. בלי צלם. למקרה שהיא לא תשתף פעולה.

כדי להקל עליה את המשימה, אני מביאה איתי את כל חומרי הגלם, רוחצת, מסדרת בקערות ומכינה לה אותם לעבודה. "בונז'ור", היא מגיחה כמו כוכבת אמיתית, פצצת אנרגיה רעננה אחרי עיסוי ומקלחת. הבמה כולה שלה ומרגע שהמסך עולה, הקרנבל מתחיל. היא נכנסת למשימה בשמחה והתלהבות ובזמן שהיא מעסה את הפולקעלך בדבש, צ'ילי ושום, אני מבררת מה קרה כשהזמינו אותה להכין סופגניות בטלוויזיה.

פולקעלך או פליגעלך (שוקיים או כנפיים ביידיש) ברוטב מתוק חריף עם אורז לבןצילום: דנה מלמד

"הוזמנתי פעם להתראיין באיזו תכנית וביקשו שגם אכין סופגניות. לא היה גוגל אז שאלתי את אמא שלי איך מכינים. 'בגדול שמים קמח, סוכר, שמן…איכ וייסט נישט (אני לא יודעת ביידיש)', היא אמרה, אז ניסיתי לאלתר במקום. ידעתי בערך מה החומרים אבל לא כמה לשים ומה לעשות עם זה. עשיתי סופגניות ותוך שתי דקות הן הפכו לפחמים שחורים. לא יודעת עד היום איך זה קרה אבל צוות ההפקה רץ להביא סופגניות מוכנות מקונדיטוריה שהצטלמו במקום הפחמים שלי. כולם אכלו, בראבו תודה רבה. חצי שנה לאחר מכן, אני מטיילת בדיזינגוף ומישהי צועקת לי 'את לא מתביישת?' מסתבר שהיא הכינה את אותו המתכון שנתתי אז בתכנית. שאלתי אותה 'גם לך יצא פחם שחור במקום סופגניות?"

היא מספרת בדיחות בכל הזדמנות ולא מפסיקה לשיר בכל מקום שאליו היא מגיעה. ככה זה מאז שהיא זוכרת את עצמה. וכשהיא צוחקת, זה מדבק. אי אפשר שלא להיסחף להתקף צחוק חסר שליטה.

את הפולקלעך היא מסדרת בצפיפות כמו חיילים זה לצד זה בפיירקס קטן ושולחת לתנור. סיר אורז לבן כבר מתבשל על להבה נמוכה ולסירופ שעשוי מים וסוכר היא מוסיפה פלחי שזיפים ודובדבנים.

למרות הצהרותיה על אפס כישרון במטבח, נראה שהיא יודעת טוב מאוד מה היא עושה וזה נראה מבטיח. "יאללה אני בשוונג, אני אכין גם מנה בלגית שאני אוהבת מהילדות. תרד בשמנת עם פירה בחמאה". אני בעד. שני סירים עם מים על האש, באחד מתבשל התרד ובשני קוביות תפוחי אדמה. זמן לצאת למרפסת ולשמוע מה עבר עליה בשבעת העשורים האחרונים.

למרות הצהרותיה על אפס כישרון במטבח, נראה שהיא יודעת טוב מאד מה היא עושה וזה נראה מבטיחצילום: דנה מלמד

היא פותחת בסיפור על המסע לחקר העבר של אמה, שזעזע את עולמה ותועד בסרטו של דני סירקין "רוחות רפאים", שיצא לקראת יום השואה 2005. במסעה היא מגלה כי סיפור השואה של אמה שבצילו חייה עד אז, הוא שקר מוחלט, וכי אחותה לא נולדה בהסגר במחנה ריכוז כפי שסיפרה לה, אלא היא פרי אהבתם הסודית של אמה וגרמני כפרי.

"אבל זה כבר סיפור ארוך. בפעם אחרת אולי. מאז אגב, ירדתי 50 קילו. עד אז תמיד הייתי שמנה וזה בכלל לא הפריע לי. תמיד אהבתי לאכול. כילדה בבריסל היה לי מסלול קולינרי קבוע. הייתי יוצאת מהבית ואחרי עשר דקות מגיעה לבוצ'רי שם מכרו נקניקיות סרוולד גדולות ושמנות, כמה זה טעים. במרחק עוד עשר דקות היה מקום של סנדוויצ'ים בבגט עם מלא רטבים וסלטים וז'מבון שרימפס. זה לאכול ולמות מעונג. משם הייתי ממשיכה לפטיסרי ואוכלת עוגת פלאן וקרם ברולה. ואז מגיעה הביתה בדיוק לארוחה ואוכלת גם אותה".

אמא שלך בישלה בבית?

"אמא שלי בישלה כמו שאני מבשלת. כי צריך. היו לה כמה מנות יהודיות בסיסיות ומוצלחות וזה כל מה שהכינה. היא היתה שחקנית ביידיש בתיאטראות באירופה וממנה ינקתי את השירה והמשחק".

איפה היא פגשה את אבא שלך? 

"אבא שלי הגיע לבלגיה מוורשה. כל 18 אחיו ואחיותיו, הוריו, בנו ואשתו הראשונה נספו בשואה. הוא פגש את אמי שהגיעה מוורשה ב-1946 כאלמנה עם ילדה, בבית קפה בבריסל. יומיים לאחר מכן הם שוב נפגשו כשהוא הגיע מצויד בשני חברים בתפקיד עדים וטבעת, אותה ענד לאמי ובאומרו את המשפט 'מקודשת מקודשת מקודשת' ניתן תוקף חוקי לנישואין. הם עלו לארץ וחלקו דירה יפואית עם אח של אמי, שהיתה בהריון מתקדם איתי. אחרי שלושה חודשים, ימים ספורים לפני הולדתי, אבא שלי ששנא כל רגע פה, עלה על מטוס וחזר לבריסל וכשהייתי בת ארבעה חודשים, הצטרפנו אליו".

מרים פוקס כילדה בבריסל צילום: רפרודוקדציה דנה מלמד

איך היתה הילדות בבריסל?

"בעצם גדלנו באושוויץ כל חיינו. אבא שלי שהיה שלוש שנים בשואה, חי את הטראומה עד יומו האחרון. בבית שלנו השואה מעולם לא הסתיימה וחיינו בצל סיפורי הזוועות כל הזמן. היה כמובן המון הומור שחור ובדיחות וצחוקים, אבל השואה חיה וקיבלה מקום נכבד ביומיום שלנו".

אנחנו חוזרות למטבח לבדוק מה קורה בסירים המבעבעים על האש. הפעם היא לא הולכת לשרוף שום דבר והכל בשליטה. הקומפוט צלול וריחני ופוקס שמאוד אוהבת מתוק טועמת ורוצה להוסיף עוד סוכר. אני מצליחה לעצור אותה ומזמינה אותה לטפל בתרד. היא קוצצת אותו דק דק ומעלה על האש עם חמאה בנדיבות ושמנת. את תפוחי האדמה היא מסננת ומחזירה לסיר עם חמאה בשפע, כמו שאנחנו אוהבות. שוקי העוף שמשתזפים בתנור גורמים לה להיזכר בתרנגולות בקיבוץ ובראשית דרכה בארץ בתור נערה בלגית מרדנית.

"כשהייתי בת 12 הצטרפתי לתנועת הנוער 'דרור'. פתאום גיליתי שליהודים יש חגים ומנהגים וסיפורים והווי, זה היה חדש לי לגמרי כי אצלנו בבית כל כך כעסו על אלוהים אחרי השואה, שמחקו כל סממן שמזוהה עם הדת היהודית. עד אז למדתי בבית ספר של גויים, ככה שמעולם לא ידעתי מה זה פסח, מה זו שבת ומה זה בכלל ישראל. במקביל, נמאס לי לשמוע את ההורים שלי כל הזמן בוחשים בשואה ורבים ביניהם. ברגע שהתגבש גרעין צרפתי של תנועת 'דרור' בפריז, הצטרפתי וכשהייתי בת 17 עשיתי עלייה והגעתי לקיבוץ משאבי שדה".

מרים פוקס הילדה. תמיד אהבתי לאכול צילום: רפרודוקציה דנה מלמד

כשהיא מועכת את הפירה היא מספרת באופן כל כך תיאטרלי וחי על הבלגן שעשתה בכל מקום אליו הגיעה ואנחנו בהתקפת צחוק קיצונית.     

"סיפרו לנו בגרעין איזה כיף בקיבוץ. עובדים בחקלאות, שרים, חופש וסתלבט. דמיינתי גן עדן והגעתי לגיהנום. ביום הראשון העירו אותי בארבע לפנות בוקר לגיוס תרנגולות, אירוע אכזרי וטראומטי בכל שעה ביום, אבל כשאת בת 17 והרגע הגעת מבריסל, זה או-לה-לה. הדרעק של הדרעק. עשיתי מהומה והעבירו אותי למטבח ,שם בכלל שיגעתי את כולם עם התעלולים וההצגות שלי שהצחיקו את כולם אבל פחות את בעלי הסמכות. אז זרקו אותי לעבוד בגינה, ווואי וואי איזו קטסטרופה עשיתי שם. הייתי צריכה להשקות את העצים וזה היה נורא משעמם, אז הלכתי רק שלא סגרתי את הברז ונהייתה הצפה בכל הקיבוץ. משם כבר העיפו אותי קומפלט וחזרתי לבריסל".

שנה לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, היא עושה שוב עלייה ומגיעה כמתנדבת למטעי הבננות בקיבוץ חוקוק. שבועיים במטעים מבהירים לה שמיצתה את הקונספט החקלאי והיא עוברת לתל אביב. "אז באמת התחילה החגיגה", היא מספרת בהתלהבות. "הימים היו ימי המהפכה הפסיכדלית וזה היה המקום הכי מדליק להיות בו. בילינו אז בקפה קליפורניה שהקים אייבי נתן. זה היה הלב הפועם של חיי הבוהמה בעיר והמקום הראשון שהגישו בו המבורגרים לא כשרים".

איך נהיית גברת צ'יבוטרו?

"יום אחד מתקשר אלי במאי הפרסומות יורם לוי ומספר שיש מכרז של חברת החשמל לתשדיר שירות לחיסכון בחשמל. הוא ביקש שאשתתף וצילמנו בדירתי בתל אביב שישה סרטונים. הם לא כל כך התחברו לקונספט והסרטונים נגנזו. כמה שנים לאחר מכן, התחלפה הנהלה והסרטונים נמצאו במקרה באחת המגרות ופשוט נדלקו על זה לגמרי. אז כבר היה תקציב גדול וצולמו מעל מאה סרטונים. זה התחיל כפרסומת ותפס משהו בומבה וכך זה הפך לסדרה של פעם בשבוע במשך ארבע שנים. עד שלא יכולתי יותר. הייתי מזוהה עם הדמות באופן טוטאלי עד שברחתי".

מרים פוקס צילום: דנה מלמד

את טובה בלברוח. שוב חזרת לבריסל?

"אמא חזרה לבריסל ואני נסעתי לכבוש את אמריקה. לאחר שנתיים מצבה אמא של הדרדר וחזרתי. ראיתי אשה חלשה ורזה, לא האשה החזקה שעזבתי והחלטתי להישאר איתה. אז הכרתי את אלכס, שנהיה בעלי ואב בתי. אז הפכתי לזמרת שמופיעה ביידיש בכל העולם. יצאנו המון, בילינו מלא ולקחתי את לולה התינוקת שלנו איתי לכל מקום. עד שהגיעה לכיתה א' ואמרתי סטופ. מי שרוצה לראות אותי שיבוא אלי הביתה. גרנו בלופט והחלה להתפתח מסורת של ארוחות מרובות משתתפים אצלנו כשאני מכינה את המניו הקבוע, מה שאת אוכלת עכשיו, והאורחים מביאים יין וקינוח".

ספרי על המפגש עם אלכס

"פגשתי אותו במסעדה רוסית בבלגיה, במסיבה של חבר כנר צועני. פתאום נכנסים שלושה גברים ומתיישבים לידי, מבלי לבקש רשות ולשאול אם פנוי. אמרתי להם שזה אירוע פרטי והמקומות שמורים ובתגובה, אלכס שישב לידי הניח את היד שלו על הברך שלי ואמר: "?Chez moi ou chez vous", בצרפתית – אצלי או אצלך?. קודם תוריד את היד שלך. נפנפתי אותו בקשיחות. הוריד את היד והמשכנו לפטפט ולצחוק ולשתות. פתאום, לא יודעת מה קרה לי ומה חשבתי, אפילו לא הסתכלתי עליו, פשוט לחשתי לו באוזן Chez vous (אצלך)". תוך אלפית שנייה היינו בחוץ בדרכנו לדירתו. בפעם הבאה הוא רצה לבוא אלי ולמרות שגרתי עם אמא, זה לא הפריע לו. ברגע שהם ניפגשו נוצר ביניהם חיבור מדהים. שניהם דיברו בפולנית ורוסית והוא הביא את חפציו ונשאר".

גרתם שלושתכם ביחד באותה הדירה?

"כן. תמיד גרתי עם אמא שלי. כשחלתה ולא היה לה כוח לעלות לחדרה שבקומה השנייה, אלכס היה מרים אותה. היא היתה יקרה ללבו והוא יקר לליבה. היה לנו טוב ביחד, התחתנו, נולדה לנו ילדה והיה נהדר. בשלב מסוים היה לנו עוד ניסיון לחיות בארץ. הגענו לאילת: אני, בעלי, הילדה, האמא, כלב וחתול. אני שרתי והופעתי בבתי מלון ואלכס שהיה שחמטאי מצטיין, פתח מועדון שח. ואז היתה רעידת אדמה ורבין מת ואמא שלי נפטרה. שנת התשמ"ד. הכל היה דרעק.  חזרנו לבריסל ומתישהו נמאס לי והחלטתי שזהו. עזבתי את אלכס ואת בריסל ובאתי לחיות פה. מאז אני מתגוררת בבת ים בשכנות לבתי והנכדות".

מרים פוקס בהצגה אמא יהודיה בעשרה שיעוריםצילום: ז׳ראר אלון

היה עוד סיפור אהבה אחרי הפרידה?

"היו לי הרבה סיפורי אהבה יפים אבל נשמור משהו לפעם הבאה, אה?"

הפולקעלך יוצאים מהתנור זהובים וריחניים, מרים מכינה בזריזות את סלט הבית הקלאסי שלה, שמורכב מחסה, שמן וחומץ והיא מגישה בגאווה את מטעמיה לשולחן. בין ביס לביס, היא מספרת על חוויותיה מסיבובי הופעות ברחבי העולם כמו בבית האופרה של טוקיו, בקונצרט ברומא מול האפיפיור ועוד. קשה לאכול ולצחוק בו זמנית אבל כשפוקס בסביבה, זה המצב. הנה המתכונים למניו הקבוע של מרים פוקס:

פולקלעך (שוקיים) בדבש, שום וצ'יליצילום: דנה מלמד

פולקלעך (שוקיים) בדבש, שום וצ'ילי

במקור השתמשתי בפליגעלך (כנפיים) אבל גם פולקעלך (שוקיים) זה מצוין. מנה שאם אני לא הצלחתי להרוס, אף אחד לא יצליח להרוס. עושים אותה בצ'יק צ'ק, שולחים לתנור ושוכחים עד שהריח המתקתק ממלא את כל הבית. הסוד במנה הזו הוא לסדר את חלקי העוף ממש בצפיפות, כמו סרדינים בקופסה. זה הולך עם אורז לבן או עם פירה.

החומרים:

6-8 שוקי עוף עם העור

3-4 שיני שום קצוצות עד דק

1/3 כוס דבש

כפית שטוחה צ'ילי יבש

מעט מלח

פולקלעך (שוקיים) בדבש, שום וצ'יליצילום: דנה מלמד

ההכנה:

מחממים תנור לחום של 200 מעלות.

בקערה רחבה מערבבים דבש, שום, צ'ילי ומלח. מוסיפים את שוקי העוף ומעסים היטב בידיים עד שהשוקיים מצופות היטב בתערובת. מעבירים לתבנית שתכיל את כל הכמות בצפיפות.

צולים בחום גבוה של 200 מעלות כרבע שעה ואז מנמיכים ל-120 מעלות וממשיכים לאפות עוד כשעה וחצי. מדי פעם חשוב לבדוק שיש מספיק נוזלים וכשהשוקיים שזופות מכבים את התנור ומגישים לצד אורז לבן.

תרד בשמנתצילום: דנה מלמד

תרד בשמנת

התפריט של אמא שלי היה מאוד בסיסי וכלל בעיקר מנות אירופאיות יהודיות קלאסיות אבל בכל זאת, חומרי גלם מקומיים בבלגיה, כמו חמאה ושמנת עם המון אחוזי שומן היו מרכיב מרכזי שנוסף בנדיבות בכל הזדמנות. תרד בשמנת לצד פירה עשיר בחמאה היתה המנה האהובה עלי ועם שניצל מטוגן בשמן זו היתה בשבילי חגיגה.

החומרים:

חצי קילו תרד טרי

2 כפות חמאה

250 מ"ל (מכל סטנדרטי) שמנת מתוקה 38%

מלח

פלפל שחור טחון

ההכנה:

מפרידים את עלי התרד מהגבעולים ושוטפים היטב. שמים את התרד בסיר עם הרבה מים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד לריכוך. אז התרד מקבל גוון כהה ועמוק. מסננים, מצננים, סוחטים היטב עם הידיים וקוצצים דק דק.

צילום: דנה מלמד

במחבת עמוקה ממיסים חמאה, מוסיפים את התרד ומערבבים. מוסיפים את השמנת, מתבלים במלח ופלפל ומביאים לרתיחה. מנמיכים את הלהבה וממשיכים לבשל עד שכל השמנת נספגת בתרד.

צילום: דנה מלמד

מגישים מיד.

פירה תפוחי אדמהצילום: דנה מלמד

פירה תפוחי אדמה

החומרים:

5 תפוחי אדמה בינוניים מקולפים וחתוכים לקוביות קטנות

50 גרם חמאה (או יותר, לפי רמת הכולסטרול שמותר לכל אחד)

כפית מלח

ההכנה:

מבשלים את תפוחי האדמה בשפע של מים עד לריכוך. מסננים ומחזירים לסיר. מוסיפים את החמאה ומערבבים על האש עד שאין שכל המים מתאדים. מכבים את האש ומועכים לפירה. מגישים עם התרד.

סלט חסה של אמאצילום: דנה מלמד

סלט חסה של אמא

סלט פשוט, מהיר ורענן שמלווה כל ארוחה ואי אפשר לפשל איתו.

החומרים:

2 ראשי חסה ערבית

חצי כוס שמן חמניות

רבע כוס חומץ רגיל

חצי כפית מלח

קורט פלפל שחור גרוס

ההכנה:

רוחצים את עלי החסה, מייבשים וחותכים גס. שמים בצנצנת שמן, חומץ, מלח ופלפל ומערבבים ליצירת רוטב הומוגני. טועמים ומתקנים תיבול. מעבירים לקערה גדולה, מוסיפים את החסה ומערבבים.

קומפוט שזיפים ודובדבניםצילום: דנה מלמד

קומפוט שזיפים ודובדבנים

כשהבת שלנו הגיעה לגיל שש הפסקנו עם המפגשים החברתיים במסעדות והודעתי שמי שרוצה לראות אותנו, מוזמן אלינו ללופט הענק שהיה לנו בבריסל. כך התפתחה מסורת של ארוחות גדולות בביתנו כשאני מכינה את הארוחה והאורחים מביאים יין וקינוח. קומפוט שזיפים היה אחד הקינוחים האהובים עלי. היום הוספתי גם דובדבנים, שיהיה יפה וחגיגי. הקומפוט טעים מאוד כמנה בפני עצמה אך יכול לשמש כבסיס מוצלח לקוקטיילים אלכוהולים על בסיס וודקה או אניס.

החומרים:

700 מ"ל (כשלוש כוסות) מים

300 גרם (כוס וחצי) סוכר

8 שזיפים

2 חופנים דובדבנים

מיץ מלימון אחד

קומפוט שזיפים ודובדבניםצילום: דנה מלמד

ההכנה:

שמים בסיר מים וסוכר ומביאים לרתיחה.

בינתיים, מגלענים את הדובדבנים, חותכים את השזיפים לפלחים ונפטרים מהגלעינים. מוסיפים לסיר, מבשלים כדקה, מוסיפים מיץ לימון סחוט ומכבים את האש. מצננים על השיש ומעבירים למקרר לכמה שעות. מגישים קר מאוד. 

_____

המדור "סיפורי סבתא" מביא את סיפורי הסבתות של כולנו ואת מתכוניהן. סבתות (וגם סבים) המעוניינות לספר את סיפורן ולשתף במתכוניהן במדור מוזמנות לפנות במייל ל-melamed.dana@gmail.com





קרדיט – פורסם לראשונה

מתכונים בקלות ובמהירות!

מתאים לך לקבל את המתכונים באימייל?

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.

close
מתכונים בקלות ובמהירות!

מתאים לך לקבל את המתכונים באימייל?

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.