27 בנובמבר 2021

מתכון לי

מתכונים במהירות ובקלות

נשואה למאפייה: אפיתי. העליתי לאינסטגרם. אלפים התעניינו


הכול אצלי התחיל מעוגה אחת שהכנתי ליומולדת של חברה, לא משהו מסובך. לקחתי מאמא מתכון לעוגת תמרים שלה שממש אהבתי, והכנתי. ואז הבנתי את כוחה של עוגה! כמה מחמאות ובקשות למתכון, והמון תשומת לב פתאום. מיד התחלתי לאפות עוד ועוד. כי מי לא אוהב תשומת לב?

זה היה לקראת גיל 40, אולי גיל שבו הרבה אנשים אחרים בסביבתי היו כבר מבוססים, או לפחות ידעו מה הם רוצים לעשות בחיים ואיך להגשים את עצמם. אני לא למדתי. נשרתי מבית ספר בכיתה י' והחיים זימנו לי מלא דברים טובים והרפתקאות, גם בלי ללמוד מקצוע של ממש.

אבל עבודה עבור אחרים במשרה מלאה לא סיפקה לי את ההגשמה העצמית שחיכיתי לה כל כך. ולא היה מושג מהיכן היא תבוא. שנים רבות עבדתי בתחום ההפקות והיה לי עסק ביתי. בתקופה אחת הכול איכשהו התנקז פתאום לנקודת זמן אחת: עברתי לדירה עם תנור חדש, קיבלתי במתנה מיקסר תעשייתי ענק ועוגה אחת פתחה בפני עולם ומלואו.

התחלתי לאפות לחברים ולמשפחה, אפייה ביתית, דברים לא מסובכים אבל טעימים. פתאום חלות היו דבר שבשגרה, עוגות עם פירות ואבקת סוכר, עוגיות של בית. הסביבה הקרובה חשבה שזה הגיוני שמי שכל כך אוהב אפייה כמוני ילך ללמוד, אך אני ידעתי שלימודי קונדיטוריה אינם הכיוון שלי. אני שרופה על הבית, אוהבת אבקת סוכר, סדקים בעוגות. לא אוהבת לזלף ולעצב, פחות מתחברת לוויטרינות ולמאפים וקינוחים מסובכים. אני אדם ספונטני שאוהב שהכול בא מהר ובקלות. תנו לי לערבב דקה כמה מצרכים בקערה, ואחרי חצי שעה להוציא פלא מהתנור.

את כל הידע צברתי ואני עדיין צוברת מהרשת, מספרים, מסרטונים ומאנשים שאני פוגשת בדרך. כשהתחלתי להיסחף אחרי בלוגים בארץ ובעולם הוקסמתי מהשילוב של כתיבת יומן אישי בצורת בלוג לאסתטיות שבצילומים. התחברתי מיד לקשר האישי שמתקיים בין בלוגר לעוקבים שלו, וזה עוד לפני עידן האינסטגרם. למדתי לאפות הרבה בזכות תשובות שקיבלתי מהכותבים עצמו בבלוג.

בשנת 2013 פתחתי בלוג בסלונה ושנתיים אחר כך – כשהבנתי שאני נהנית מכל רגע – יצרתי את ״נשואה למאפייה״. תוך כדי כך לימדתי את עצמי לצלם ואפילו גיליתי שאני ממש טובה בזה. גם לכתוב למדתי מתוך עשייה. בפוסט הראשון כתבתי משפט אחד ואחר כך עוד אחד. היום אני כבר מפטפטת חופשי עם המקלדת.

שבלולי פיצה מתוך "נשואה למאפיה" (צילום: קרן אגם)

שבלולי פיצה מתוך "נשואה למאפיה" (צילום: קרן אגם)

עם פתיחת הבלוג קיבלתי הצעה לכתוב טור במאקו. אינסטגרם נפתח בינתיים והבלוג היה לגמרי עיסוק משני שלי, עם פוסט אחד בחודש. לא מפאת חוסר זמן, יותר מחוסר ביטחון. לא הייתה פעם שפרסמתי מתכון והייתי בטוחה שיהיה מי שיתעניין בו. חוסר הביטחון ליווה אותי כמה שנים בתחום הזה. למזלי הוא לא קיים יותר.

לפני כחמש שנים התחלתי לערוך בבית סדנאות אפייה. היה בי רצון ענק ללמד אנשים לאפות באופן פשוט וביתי. שמתי לב שמסביבי רוב הסדנאות הן סדנאות קונדיטוריה. בהרבה מקרים הן נראו לי מיותרות עבור אנשים שבסך הכול רוצים ללמוד לאפות בבית עוגה פשוטה או חלה.

המושגים שמגיעים מהעולם המקצועי יכולים קצת להרתיע. זה לא היה קל. כבר אחרי סדנה אחת הבנתי שכיף לי ושאני נהנית אבל לא הצלחתי למלא יותר מסדנה בחודש. לקח שנתיים עד שהסדנאות גדלו, ושלוש שנים עד שהן הפכו לעיסוק המרכזי שלי. השמועה מפה לאוזן עשתה את שלה, אבל לאט. והאיטיות, כך אני מאמינה, היא מפתח טוב להצלחה.

אבל רציתי יותר. רציתי שהבלוג שלי יגדל. היה לי חלום להיכנס עם המתכונים שלי לבתים רבים. היו לי עוד חלומות, אולי להוציא פעם ספר או שתהיה לי תכנית טלוויזיה, אבל לא העזתי להגיד אותם. חשבתי שזה יומרני לחלום כל כך בגדול. אני  אדם עם הרבה חוש הומור ומצב רוח טוב, ואני אוהבת מאוד תקשורת בין אישית. לכן משהו כל הזמן חסר לי. העליתי מתכונים לבלוג, לפייסבוק, לאינסטגרם, צילמתי תמונות יפות וכתבתי מהמם, אבל עדיין לא הרגשתי שהבאתי את עצמי לגמרי.

אופה ומצלמת. קרן אגם (צילום: יעל אילן)

אופה ומצלמת. קרן אגם (צילום: יעל אילן)

ואז התחיל עידן הקורונה, ואיתו המוני אנשים שהתחילו לאפות כאילו עוד רגע אין לחם בעולם, וחשבון האינסטגרם שלי התחיל להתפוצץ. ממש במקרה העליתי מתכון לבגטים ללא לישה, שלא ידעתי שישנה את חיי. עד אז לא צילמתי סרטונים שלי מכינה מאפים אבל מישהו ביקש ממני לצלם סרטון של הכנת הבגטים. צילמתי סרטון של הידיים שלי מלמעלה, הסברתי והעליתי לאינסטגרם. הגיעו אלפי תגובות.

למחרת צילמתי פיתות ואז לחמניות המבורגר וככה במשך כל הסגר הראשון. כל יום העליתי מתכונים מצולמים לסטורי באינסטגרם כשתוך כדי כך אני מדברת, צוחקת, מצחיקה את עצמי ולפעמים גם אחרים, שמה מוזיקה שאני אוהבת. ואז התחיל בעצם המסע היצירתי שלי באמת. פתאום הרגשתי איך אני מביאה את עצמי לגמרי. רוכשת יותר ויותר בטחון, חושפת את עצמי, מדברת מול מצלמה וחושפת את החיים שלי, את האהבות שלי וגם הקשיים. ואנשים אוהבים את זה. יש לי קהל.

התחלתי לאפות המון ולהעלות כל יום מתכון לבלוג. זו היתה קפיצת מדרגה מאוד משמעותית בשבילי גם מבחינת האפייה. התחלתי ללמוד בקצב מואץ ולהכין דברים שעד אז לא הכנתי, לא הספקתי, לא ידעתי. ופתאום היצירתיות באפייה קיבלה המון מקום והתחלתי לעוף עם זה.

כמות העוקבים באינסטגרם זינקה. תוך שנה וחצי התווספו לי 135 אלף עוקבים חדשים ואני מודה על זה כל יום. במקביל לכל זה סגרתי עם הוצאת מודן על ספר. זה היה קצת לפני הסגר הראשון ונתקע אחר כך בגלל סגרים וחל"תים, אבל התחבר מחדש בסוף אפריל האחרון. עד אז כתבתי את המתכונים לספר אבל לא ממש התקדמתי, ופתאום ההוצאה מודיעה לי שאם אני לא מתקדמת תוך חודש וחצי, אין ספר. נכנסתי לטירוף של עבודה, צילומים, עריכה ועבודה סביב השעון יחד עם אנשי ההוצאה והבנות מהצוות שלי, וזה קרה!

כל אחד יכול. רוזלך (צילום: קרן אגם)

כל אחד יכול. רוזלך (צילום: קרן אגם)

אז מה יש בספר? 89 מתכוני מאפים פשוטים, קלים להכנה, לא יקרים וממש – אבל ממש – טעימים. בעיני הוא נגיש לכולם, עם הסברים שלי לאפייה קלה ומוצלחת. והיום אני לא מתביישת להגיד שאני שמחה שהוא נמצא בכל כך הרבה בתים.ואני מאחלת לעצמי להמשיך להוציא עוד ספרים ולגדול.

בקרוב עולה תכנית שלי בערוץ האוכל ואין מאושרת ממני לדעת שגרמתי לאנשים להכניס עוגה לתנור, להניח חלה מעשה בית ביום שישי על שולחן האוכל. אני מקווה שהרבה אנשים ימצאו את היצירתיות שלהם במטבח דרך המאפים כמו שאני מצאתי. ואם עזרתי להם בכך – זה מבורך.
נשואה למאפייה, קרן אגם, הוצאת מודן, 128 ש"ח (ניתן להשיג בהנחות)








קרדיט – פורסם לראשונה

מתכונים בקלות ובמהירות!

מתאים לך לקבל את המתכונים באימייל?

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.

close
מתכונים בקלות ובמהירות!

מתאים לך לקבל את המתכונים באימייל?

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.