הגזל הגדול: מחיר הג'ל לחיטוי – דעות

1 שערורייה. "הם גזלו את הציבור", הודיע העיתונאי בלהט, "הם הקפיצו את מחיר הג'ל לחיטוי מ–20 שקל ל–30! הממשלה חייבת להתערב". שמעתי והזדעזעתי. גזל שכזה ואני לא כותב על כך מלה?

הסיפור התחיל עם העלייה החדה בביקוש לג'ל. כתוצאה מכך נוצרה נקודת מפגש חדשה בין עקומות הביקוש וההיצע. המחיר עלה ל–30 שקל, והכמות גדלה גם היא. אם הממשלה היתה מתערבת וכופה את המחיר הישן, כמות הג'ל בשוק לא היתה גדלה, והיו נוצרים עודף ביקוש גדול, מחסור ענק וכעס ציבורי גדול. למזלנו הממשלה לא התערבה, כך שהמפעלים לייצור ג'ל ראו את המחיר החדש (30 שקל) והחלו לעבוד סביב השעון, בשלוש משמרות, כדי לייצר ולמכור יותר ג'ל. כתוצאה מכך, היצע הג'ל גדל ממש בימים אלה, ומחירו יורד לכ–25 שקלים ואף פחות מכך. והכי חשוב: כל אזרח יכול היום לקנות כמה ג'ל שירצה: בלי מחסור, בלי תור ובלי קיצוב.

כך בדיוק פועל השוק החופשי. הוא פותר בעיות במהירות וביעילות, תוך כדי שימוש באיתותי המחירים. וזה טוב פי מיליון מהשיטה הקומוניסטית של אותו עיתונאי: פיקוח, קיצוב, מחסור, שוק שחור ואיכות נמוכה. המסקנה: גזל לא היה כאן. חוסר הבנה טוטלי בכלכלה — היה גם היה.

2 ממשלת חירום. בני גנץ אמר השבוע, ש"ישראל צריכה ממשלה מתפקדת שתטפל במשבר הקורונה". אחרים אומרים, שיש להקים "ממשלת חירום שתטפל בקורונה", ומתכוונים לממשלת אחדות — הליכוד וכחול לבן. אז ראשית, ממשלת המעבר הנוכחית מתפקדת לא רע במשבר הקורונה. היא החלה די מוקדם לנקוט צעדים חריפים, ומאז היא רק הולכת ומחמירה אותם. התוצאה היא שהתפרצות המחלה בישראל נמצאת בשליטה. גם יעקב ליצמן, שר הבריאות, מתפקד די בסדר. האוצר מצדו מספק מאות מיליונים למערכת הבריאות, ואף הקים קרן למתן הלוואות לעסקים שנפגעו.

בכל מקרה, קורונה אינה סיבה להקמת ממשלה. ויותר מכך: דווקא ממשלת "חירום" רחבה היא מתכון גרוע לטיפול במשבר. יהיו בה ריבים, כעסים, שנאה וניגודי אינטרסים, בעוד שהמאבק בקורונה הוא נושא טכני שדורש טיפול ברמת מומחים במשרד הבריאות, וזה מה שקורה. מוזר גם לגלות שמצדדי ממשלת החירום, כולל אלה מהשמאל, שכחו את האישומים נגד נתניהו: שוחד, מרמה והפרת אמונים. פתאום אין הרס מערכת המשפט, אין שיסוי ואין סיפוח. פתאום נתניהו כשיר להיות ראש ממשלה, בשם ה"חירום". נראה לי שתומכיו צריכים להתאמץ יותר אם הם רוצים להצילו.

3 ועדת קורונה. גם חברי הכנסת התעוררו. אבי ניסקורן הכריז שצריך להקים "ועדה פרלמנטרית שתעסוק במשבר הקורונה". אחמד טיבי הצטרף ליוזמה, וכך גם עוד כמה ח"כים. לכאורה, הצדק אתם. הרי תפקיד הכנסת הוא לפקח על הממשלה, לבקר אותה ולבדוק את מדיניותה. אבל אצלנו זה ממש לא קורה. הכנסת אוהבת לעסוק בחקיקה פרטית ולא בפיקוח. הח"כים מגישים מדי שנה כ–1,000 הצעות חוק פרטיות, בעוד שפרלמנטים במערב מגישים 20–90 בלבד. שם, באירופה, כן עוסקים בפיקוח.

לכן "ועדת קורונה" לא תפקח על כלום. היא תהפוך לזירת אגרוּף פוליטי בין ימין לשמאל, עם קריצה לתקשורת, כאשר "הדיונים" יהיו לא יותר מסדרת צעקות, השמצות ופופוליזם זול. ניסנקורן יציע מענקים ב–30 מיליארד שקל, טיבי יגיד 40 ואיציק שמולי ידרוש 50, גרוש לא פחות! אז במחילה, אל תעבדו עלינו.